שוויון בזוגיות בריאה

פרופסור קלייר רבין

תרגום: ורד איל-סלדינגר

 

גברים ונשים אינם רואים עין בעין כשמדובר בשוויון. כל הגברים משוכנעים שהם עושים בבית יותר מגברים אחרים. הם משווים את עצמם לגברים שהם מכירים, וחושבים שהם תורמים יותר. אבל נשים אינן משוות את בני זוגן לגברים אחרים. הן משוות אותם לעצמן. וכך נשים ירגישו תמיד שהן עושות יותר מגברים. לבני שני המינים יש קריטריונים שונים, והם מגיעים למסקנות שונות. אבל האמת היא ששוויון בבית אינו קשור באמת למי שוטף כלים. ישנם גברים שעושים עבודות בית, אבל נשותיהם אינן מרוצות. וישנם גברים שאינם עושים עבודות בית, אבל נשותיהם שמחות ומאושרות. מהו בעצם שוויון בנישואים?

שוויון בנישואים הוא תעלומה. על מנת לגלותה עלינו להבין את ההבדל בין צדק ובין שוויון. האחרון מתייחס למי עושה מה בבית. ישנם זוגות שמחלקים את עבודות הבית חצי-חצי. הם שותפים שווים, אבל לא מאושרים. על מנת להשיג שוויון ולהיות מאושרים, צריכה להיות תחושה סובייקטיבית של צדק אצל שני הצדדים. אם האישה עושה בבית יותר מהגבר, מה שקורה ברוב הבתים, היא מרגישה ש'זה לא צודק'. זה נכון במיוחד עבור נשים שעובדות במשרה מלאה, ובאות הביתה למשמרת שנייה. אבל הגברים שלהן סבורים שזה צודק מאוד שנשותיהם יעשו יותר. הם מסתכלים על עובדות כמו ההכנסה שלהם, ומסיקים מכך שעליהם לעשות פחות עבודות בית מבנות זוגם. הנשים חושבות שהסידור אינו צודק, והגברים חושבים שהוא צודק גם צודק. אז מי צודק? כמו תמיד, שניהם צודקים. נשים נמצאות במקום שונה מגברים, ומאמינות שלא הכסף הוא שאמור להכתיב מי עושה יותר בבית. גברים סבורים שהוא כן מכתיב. שוב, יש להם קריטריונים שונים, ולכן הם מגיעים למסקנות שונות.

ישנו תחום אחד שבני שני המינים יכולים להסכים עליו, והוא הקובע את מידת אושרם, ללא קשר להבדלים העמוקים סביב צדק והגינות: התקשורת ביניהם. כשבני שני המינים לוקחים אחריות על התקשורת, שני בני הזוג מאושרים יותר. שוויון בתקשורת הוא התחום היחידי שבו בני שני המינים יכולים למצוא מכנה משותף. מהו שוויון בתקשורת? שוויון בתקשורת הוא אחריות שווה בהעלאת נושאים, בהבעת רגשות, במציאת פתרונות ובהוצאתם לפועל. אם אחד מבני הזוג משתלט בתקשורת ביניהם, התוצאה היא שבן הזוג השני עובד קשה יותר. זה לא הוגן ולא שוויוני. מעטים יהיו מאושרים במצב של תקשורת לא שוויונית.

רון ושרית הם זוג בשנות ה-40 המוקדמות שלהם. הם נשואים שמונה שנים, ויש להם שני ילדים קטנים. הם בשלב בנישואים שבו מתחילות להיות לזוגות בעיות רציניות. ירח הדבש נגמר מזמן. הילדים גוזלים את מרבית תשומת הלב שלהם, והעבודה והמשפחה את השאר. חיי הזוגיות שלהם  כמעט לא קיימים. לעיתים רחוקות יש להם אנרגיה לעשות אהבה, והם עייפים מדי במשך היום מכדי לדבר יותר מדי. השלב הזה בחיי בני זוג מועד לבעיות חמורות; קיים סיכון גבוה לבגידות ולגירושים. הם מתחילים לחשוב על פרידה, אבל גם לזה אין להם אנרגיה. הם עייפים ושחוקים בבירור, אבל אין להם זמן לעשות משהו בעניין, ושניהם מרגישים תקועים.

במצב שלילי כזה, שהוא נורמאלי, אבל גם מכאיב, בדרך כלל תהיה זו שרית שתנסה לדבר על השעמום והריקנות שנותרו מנישואיהם. רון בורח למחשב, לטלוויזיה ולשינה. שרית מרגישה שכל האחריות על אקלים הנישואים מוטלת עליה. היא יודעת שרון אינו מאושר, בדיוק כמוה. אבל הוא מסרב להתעסק בזה, והיא לא מסוגלת פשוט להתעלם מזה.

בואו נשווה את הזוג הזה לטליה ותומר, זוג עם תקשורת משותפת רציפה. על אף שהם נמצאם באותו שלב בחיים שבו נמצאים רון ושרית, הם חולקים בנטל התקשורת יחדיו. מה זה אומר בדיוק? שניהם מרגישים שזוהי אחריותם המשותפת "לדאוג" לאקלים של מערכת היחסים. לדוגמה, שניהם באו הביתה מהעבודה יום אחד סחוטים לחלוטין. טליה מטפלת בילדים כשתומר תופס תנומה. טליה ממשיכה לעבוד כל הערב, אבל תומר ישן כמו מת. כשהוא מתעורר הוא בא להחליף את טליה בלי לדבר על כך. טליה יודעת שזהו האות שהיא יכולה ללכת לישון. אחרי כמה ימים כאלה, בני הזוג נעשים מרוחקים יותר ויותר, כאילו לא נפגשו מעולם. זאת אומרת, יכול להתקיים שוויון במטלות הבית, אבל הוא אינו מבטיח אושר. אבל בני הזוג הזה מנסים לשפר את התקשורת ביניהם. תומר מבקש ממנה לשבת אתו ולספר מה עבר עליה במשך היום. הוא לוקח אחריות ומנסה לקרב ביניהם, כי הוא מודע להתרחקות ביניהם, וחש אחריות לעשות משהו. טליה יודעת שהוא יעשה את זה, ואם הוא ישכח, היא תעשה זאת. בצורה זו הם חולקים את האחריות לתקשורת, ואיש מהם אינו מצפה שהשני יעשה עבורו את העבודה. אם קורה משהו שגורם להם למתח, שניהם ינסו לדבר על כך. כך שניהם מאושרים יחד, למרות שגם הם, כמו רון ושרית, נמצאים בשלב של גידול ילדים צעירים, שמכניס כל כך הרבה מתח לנישואים.

האם זוג כמו רון ושרית יכול לעשות משהו כדי לשנות את האקלים בבית? תלוי כמה זמן נתנו לבעיות להיערם. כשהתרעומת מגיעה לרמות גבוהות מאוד ולא הייתה התמודדות עם הבעיות, יש צורך בעזרה מקצועית. זאת משום שזוגות שאינם חולקים בתקשורת בשוויוניות, ייעשו בהדרגה פחות ופחות מאושרים ויותר ויותר כעוסים. אם הם כן מנסים לשוחח (מה שהם בדרך כלל עושים), הכעס יתפוצץ, והם יקפצו מנושא לנושא. כל נושא מזכיר לשניהם נושא אחר שדורש טיפול. הם לא באמת מקשיבים זה לזה, כי שניהם מקופחים מבחינה הצורך בשיחה, והם משתמשים בהזדמנות לדבר כדי להוציא הכול החוצה. ללא עזרה מקצועית הם עלולים בקלות להגיע למסקנה ששיחה אינה מועילה להם. הם נסגרים שוב, ועוד בעיות נערמות.

מה תעשה מטפלת עם זוג כמו רון ושרית? אחת הבעיות שעליהם להתמודד אתן אינה קשורה בשום ריב מסוים, אלא באמונה הכללית שלהם מי צריך לעשות מה בנישואים. טיפול נפשי טוב חושף את האמונות הבסיסיות ששולטות ומציירות מי עושה מה. רון מאמין שהאישה היא הטובה יותר בתקשורת ולכן עליה להיות אחראית על העלאתן של הבעיות, וכיוון שהוא מרוויח יותר ממנה, עליה להתפשר יותר ממנו. מובן שלעולם לא יאמר לה זאת בקול, ואולי אפילו לא לעצמו. רון הוא גבר מודרני, ויודע עד כמה לא תקין פוליטית לצפות ממנה ליותר ממה שהוא מוכן לתת. הוא לא יוכל להימנע מלברבר על האידיאולוגיה השוויונית, גם אם הוא לא באמת מאמין בה, וגם אם הוא כן מאמין בה, הוא לא חי לפיה.

טיפול טוב פועל מעבר לתקינות הפוליטית ומגלה את האמונות האמיתיות שמנהלות את חייהם של בני אדם, והמטפל/ת עושה זאת על ידי התחברות לצרכיהם. צרכים הם התשוקות שמנהלות את חייהם של בני אדם, והם חזקים יותר מאמונות. אני יכולה להאמין בשוויון בין המינים, אבל יש לי צורך ממשי לנוח, להירגע ושיטפלו בי. הצרכים האלה שולטים בהתנהגותי, כי הם דוחקים ומיידיים. רון, למשל, משאיר לשרית את כל עבודת התקשורת, וזאת מכיוון שיש לו צורך ממשי לנוח ולהירגע. הוא עבד קשה מדי כל היום מכדי להמשיך לעבוד גם בערב. לכן יש לו צורך שמערכת היחסים תהיה שקטה וחסרת קונפליקטים. הצרכים האלה ישלטו בהתנהגותו, גם אם יידע עמוק בפנים שאין זה הוגן להשאיר לאשתו את כל העבודה על הקשר.

הטיפול פועל על ידי כך שהוא שם על השולחן את צרכיו האמיתיים של כל אחד מבני הזוג. לאחר מכן המטפל או המטפלת יכולים לראות מה יכול להשתנות כדי למלא את הצרכים האלה. המטפל אינו דן באידיאולוגיה או באמונות, אלא במה כל אחד מהם צריך אבל אינו מקבל מספיק. שרית מרגישה שהיא זקוקה לקרבה. רון מרגיש שהוא זקוק לשקט ושלווה. אם לא יעשו מאמץ משותף כדי לתת זה לזה את מה שהם זקוקים לו, לא יוכלו להתקדם לקראת שיתוף שוויוני. במקרה שלהם, רון היה מוכן לצאת עם שרית יום אחד בשבוע כדי לשוחח. הם החליטו לא לצאת לסרט או להצגה, לא להזמין חברים, ולא לקחת את הילדים אתם. הם יהיו לבדם ויתמודדו עם מערכת היחסים שלהם. שרית הייתה מוכנה לתת לרון זמן לבדו בלי לנדנד ולהציק לו. כל אחד מהם נוכח שבן הזוג השני מוכן למלא את צרכיו/ה. לאחר שזה קרה, התחילו שניהם לאחד כוחות כדי להתקרב זה לזה, וגם לזכות ביותר רגיעה. מה שהתאים לזוג הזה היה יצירת מרחב בטוח שבו יכלו לשוחח, והימנעות משיחה על בעיות בכל זמן אחר. כשרון הבין ששרית תיתן לו מרחב, הוא היה מסוגל להתקרב יותר. כששרית הבינה שרון היה מחויב לשיחה אתה (פעם בשבוע), היא יכלה להניח לו בשאר הזמן.

סוד השוויון הוא, אם כן, מילוי צרכיו של הזולת. בני זוג צריכים להתמודד לפעמים עם השוני הגדול בין הצרכים שלהם, ולקבל אותו. יש אנשים שזקוקים ליותר מרחב מאחרים. ישנם הזקוקים ליותר קרבה מאחרים. אם בני זוג יוכלו להתחיל למלא את הצרכים השונים האלה בלי לחוש דחויים, או שצפוף להם מדי, הם יוכלו להתחיל לנהל מערכת יחסים שוויונית יותר. אבל שוויון בנוי למעשה על קבלת השוני, לא על ציפייה מהזולת להיות כמוך. לכן סתם חלוקה של מטלות הבית חצי-חצי אינה הסוד לנישואים מאושרים. מילוי צרכיו של הזולת הוא כן הסוד, ויכול להוביל לתחושת שוויון אמיתית, המבוססת על הכרה בכך שהבדלי אישיות יוצרים צרכים שונים.

צרו קשר עכשיו לקביעת פגישת ייעוץ! 03-5496003