אהבה קשישה

פרופסור קלייר רבין

 

תרגום: ורד איל-סלדינגר

 

בגיל 85, אחרי 15 שנות אלמנות, התאהב סבא שלי באישה שפגש באירוע משפחתי. היא הייתה מבוגרת ממנו, קרובת משפחה רחוקה. אני זוכרת שראיתי אותם הולכים יד ביד ברחוב, מאוהבים לחלוטין, וחשבתי: ואו, איזה חמודים!" הם היו מאוהבים בטירוף והמשיכו במערכת היחסים עד מותו שנה אחר-כך. היה עצוב כל-כך ששני אנשים, שמצאו סוף-סוף אהבה (שניהם חיו בנישואים ללא להט, למרות שהיו נאמנים לבני זוגם במשך עשרות שנים), זכו לחוות אותה רק שנה אחת. אני זוכרת שמשפחתי הגיבה כמוני – כולנו חשבנו שזה נורא חמוד לראות אהבה מבוגרת, שהיא ללא ספק רומנטית ולוהטת כאהבת נעורים. לאחרונה נתקלתי בתגובה שונה לאהבה רומנטית בגיל מבוגר. ג'ואן ויקרשאם, עיתונאית ב"בוסטון גלוב" מחתה על תגובת ה"איזה חמודים". אמה התאהבה באחד מדיירי בית האבות שגרה בו.

ויקרשאם אומרת: "אמי והחבר שלה לא היו חמודים. הם היו שני מבוגרים המנהלים קשר רומנטי בוגר ומסובך. גופיהם היו חלשים ושבריריים – היא נעזרה בהליכון והוא במקל. אבל מוחותיהם היו חדים, ורגשותיהם חזקים. זו הייתה מערכת יחסים מאושרת, אך גם סוערת. היא הייתה מתקשרת אלי ומספרת כמה הוא נפלא. ואז הייתה מתקשרת ואומרת שהוא מניאק; היא איחרה לארוחה, ובמקום לחכות לה כדי שיוכלו לאכול יחד כמו תמיד, הוא ישב לשולחן עם שלוש נשים אחרות, וכשאימא שלי הגיעה לא היה לה מקום. "אני הולכת להיפרד ממנו", אמרה. מגיע לי יותר מזה". דיברנו זמן מה; היא נרגעה, ואז צחקה. "את מאמינה? אמרה, "זה בדיוק כמו בתיכון." היא התכוונה, חלקית, שזה ילדותי. היא בת שמונים, וניסתה להבין האם בחור באמת אוהב אותה. אבל היא התכוונה גם שלא ציפתה שהאהבה תכה בה בעוצמה כזו בשלב כזה בחייה – ושתרגיש כה מסוחררת, כה חשופה ורגישה, כל-כך "דלוקה", כל-כך לא בטוחה בעצמה.

היא האמינה במיתוס שלפיו אהבה בין אנשים מבוגרים היא חכמה, בוגרת, לא מינית – שכל שיגעונות הנעורים נרגעים בסופו של דבר ונעשים למה שקרוי "חברות". אמי והחבר שלה העריכו חברות בלי ספק. הם שיחקו ברידג' ושבץ-נא יחד, האזינו למוזיקה, דיברו על חייהם ועל משפחותיהם. אבל אמי גם ביקשה מאחת האחיות שתיקח אותה לקניון על כיסא הגלגלים, כדי שתוכל לקנות כתונת לילה סקסית. "את מאמינה?" אמרה שוב, כשסיפרה לי."

קשישים בהחלט מסוגלים להתאהב בדיוק כמו צעירים ו"להידלק" מינית. איני בטוחה למה אנחנו מתייחסים לקשישים כמו לתינוקות כשמדובר באהבה ובמין. יתכן שמפחידה אותנו המחשבה על גופות שבריריים ותשוקה עזה. אנחנו רוצים לאלף את הזקנה, לעשות אותה קטנה ונוחה. למה קשה לנו כל כך להבין שהזדקנות ומיניות הולכים יד ביד? ויותר מזה, מדוע אנו הופכים בראשנו את הקשישים לתינוקות? אנחנו יכולים לומר שאדם קשיש הוא חמוד, מתוק, נחמד וכו'. לא נאמר שהוא מקסים, סקסי, מרגש... כאילו ישנה תקרת גיל, שאחריה איננו רואים באדם ישות מינית. קשישים רבים הפנימו בעצמם את הסטריאוטיפים של החברה, והם מרגישים מכוערים. הם מוותרים על חיי מין, גם אם גופיהם אינם נכנעים, ואינם צייתנים או מאולפים כל-כך. ייתכן שהם מרגישים צורך עצום בחיבוק, במגע ובמיניות, אבל הם מכבים את כל זה (ככל האפשר), כי ישנם רק סטריאוטיפים שליליים על קשישים ומיניות ("זקן מלוכלך"), והמיניות שלהם גורמת להם להרגיש טיפשיים. הרבה קשישים שוקעים בדיכאון. אבל האם ייתכן שזה מפני שכל חסר להם קשר אנושי קרוב?

אני מכירה אישה שדחתה את הסטריאוטיפים של הקשישות שיושבות בבית וסורגות בכיסא הנדנדה שלהן. לא היה אכפת לה להתנדנד, אבל לא בצורה המקובלת על סבתות. היא הייתה בת 85 כשאמרה לי: "מעולם לא נהניתי כמו שאני נהנית עכשיו!" היא גילתה לי שיש לה שלושה חברים; כולם יודעים על כולם, ועל אף שכולם אוהבים אותה ורוצים בלעדיות, היא לא מעוניינת בכך. היא הקצתה לכל גבר מטרה בחייה: אחד נועד ליציאות לסרטים ולהצגות; השני נועד לטיולים בטבע; והשלישי בא לביתה כל יום חמישי לסקס מספק לשני הצדדים. היא הייתה מצחיקה מאוד כשדיברה עליהם, והשתמשה בהומור כדי להרגיש שהיא בסדר כמו שהיא. הבדיחה הפרטית ששיתפה אותי בה הייתה לכנות כל אחד מהם על שם בעיה בריאותית כלשהי. לחבר לסרטים והצגות קראה "המעקף הכפול"; את החבר לטיולים בטבע כינתה "אביזר השמע", ולחבר לסקס קראה "הסוכרת". נדהמתי מיכולתה להתבדח על בעיות בריאות. אבל כך יכלה להרגיש נורמאלית, ולדחות את הסטיגמה האומרת שהיא זקנה מדי להתרגשות ולאהבה. היא סירבה לקבל את גילה. היא התנדבה לעבודה עם אנשים בני תשעים ומעלה, כי כך הרגישה צעירה.

יש אנשים בשנות הארבעים שלהם שהקשר שלהם למין זקן יותר מזה של האישה הזאת, עם שלושת החברים שלה. בכל גיל, הסימנים לזקנה בתחום יחסי המין הם התחושה שדברים חדשים הם טיפשיים (כמו לעשות אהבה בטבע), וחוסר ספונטניות (קיום יחסי מין, אם בכלל, באותו חדר, באותו זמן, במרווחי זמן קבועים). עבור אנשים אלה הצפוי והנוח חשוב יותר מהרפתקנות והנאה. כך הם מזדקנים טרם זמנם. למשל, גבר שהיה מוכן לבלות שעות עם בת זוגו כשהיו בשנות העשרים שלהם, אבל עכשיו, כשהם נשואים 35 שנה, זמן הבילוי במיטה התקצר דרסטית. הוא לא ויתר לחלוטין על יחסי מין, אבל הגביל אותם לזמן קצר ולשגרה צפויה. אשתו הייתה מעוניינת ביותר סקס ממנו, אבל הוא אמר לה בבירור, "יש לך מזל שאנחנו עוד עושים את זה... אנשים בגילנו מפסיקים לגמרי." אין פלא שיחסי המין נעשו משעממים למדי. ניתן לומר שזוג שנותן לזה לקרות אינו מוחה נגד הסטיגמה והסטריאוטיפים על מיניות, ומרשה לעצמו להגביל את השקפתו על מה שאפשרי. אף אחד לא רוצה להרגיש טיפשי או "חמוד". אם איננו יכולים להמשיך להרגיש שאנו יצורים מיניים ותוססים, אנו מוותרים לחלוטין על התשוקה; או שנחפש לנו בן או בת זוג צעיר/ה יותר ונקווה שהוא או היא יפיחו שוב רוח נעורים בחיינו.

אם נכונה העובדה שקשישים יכולים להרגיש תשוקה, ואכן מרגישים אותה, עלינו לבדוק מדוע הם מוותרים עליה בקלות רבה כל-כך. אחת הסיבות היא המסרים הסמויים שהם מקבלים ממשפחותיהם. עלולה להיות תחושת אי-נוחות אצל ילדיהם, שמרגישים שההורה הקשיש שלהם מתנהג "כמו ילד". מבוגרים רבים אינם שמחים לראות את הוריהם מתאהבים. לפעמים פועלות ברקע סיבות אנוכיות. לדוגמה, אלמן בשנות השמונים לחייו התאהב עד טירוף באחות צעירה שטיפלה בו. גם היא התאהבה בו, ושניהם רצו לגור יחד. ילדיו המבוגרים פתחו במסע מסיבי לחיסול הקשר. הם מעולם לא אמרו זאת, אבל נראה היה שהם מודאגים יותר מכך שהירושה שלהם תעבור אליה, מאשר היה אכפת להם מבריאותו הגופנית. לפעמים האנוכיות קשורה בצורך שההורה הקשיש יישאר בתפקיד הסבא או הסבתא, כוח העזר. הורה מאוהב אינו זמין להיות שמרטף. הורה מאוהב ייצא לטיולים גם כשהילד המבוגר שלו רוצה שיישאר בסביבה ויעזור. אדם מאוהב שקוע בעצמו ובאהבתו, ומעורב הרבה פחות בחיי ילדיו הבוגרים ובבעיותיהם.

שינויים פיזיולוגיים, כמו יובש בנרתיק אצל נשים, או חוסר זקפה, עלולים לעצור את המיניות לחלוטין, אבל ישנם פתרונות. רוב הקשישים שייכים לדור שבו לא עודדו דיבור משוחרר על מין. הם אינם יודעים עם מי לדבר. ייתכן שרמזו על כך לרופא אך לא זכו לטיפול של כבוד בבעיה, או שלא התייחסו אליהם ברצינות. קיימים היום פתרונות לשינויים הפיזיולוגיים הקשורים בהזדקנות ומגבילים את המיניות, אך לא כל אחד מאמין שזכותו לקבל את המידע, או שיש לו גישה אליו. ד"ר ברנר מבית החולים מאיר בכפר סבא כותב ב"הרפואה", שבתקופת ההזדקנות מופיעות מוגבלויות בתפקודים פיזיולוגיים רבים. הדבר מתבטא בתפקוד המיני, שהוא אינטראקציה מורכבת הקשורה בכמה מערכות: האנדוקרינולוגית, המוטורית, החושית, הפיזית והחושנית. ואף על פי כן, פעילות מינית היא עדיין מרכיב ברווחתו של האדם, ומיניות היא חלק מהזהות העצמית בכל גיל. פעילות מינית היא הבסיס הראשוני ביחסי אנוש, והיא זכותו הבסיסית של כל אדם.

הידע על השינויים בפעילות המינית עם התקדמות הגיל, כמו גם קיום תקשורת פתוחה בנושא, הם הכלים הטובים ביותר לשמירה על פעילות מינית עם הגבלות מתאימות בתקופת ההזדקנות. עלינו ללמוד איך לשוחח על מין עם קשישים. בדיוק כמו ששיחה על מין עם מתבגרים דורשת הן פתיחות והן כבוד לגבולות, אנו יכולים לעזור לקרובינו הקשישים לשמור על קשר חיוני למיניותם, על ידי פתיחות וכבוד לנושא. ייתכן שזה ידרוש איזושהי בחינה עצמית ושינוי. לא כל אחד פתוח בנושאי מין, ורוב הסיכויים שנרגיש לא נוח בשיחה על מין עם קשישים. אבל ישנם אנשים שהוכשרו לכך, מומחים בתחום הרפואה, שחשים בנוח ויש להם הידע. אנו יכולים לשמש כלי עזר לקשישים, ולהבטיח שהם ישוחחו עם האדם הנכון בזמן הנכון. 

צרו קשר עכשיו לקביעת פגישת ייעוץ! 03-5496003