זוגיות בתחרות בעבודה ובבית

פרופסור קלייר רבין

 

תרגום: ורד איל-סלדינגר

 

בימים הטובים (כביכול) ההם, גברים היו גברים ונשים היו נשים. כשעבדו יחד במשק המשפחתי, היה ברור מה היא צריכה לעשות ומה הוא. היו דברים שנעשו יחד, אבל לעתים רחוקות הוטל ספק בסמכותו. כשהחלה המהפכה התעשייתית, החלו גם הגברים וגם הנשים לצאת לעבודה. אולם הם עבדו בדרך כלל בעבודות שונות מאוד. אילו בדקתם את תחנת הרכבת במקום שבו גדלתי בשנות החמישים, הקהל שגדש אותה בבקרים היה 80% גברים ו-20% נשים. אבל הגברים והנשים היו בדרכם למקומות עבודה שונים מאוד. במשרות הגברים היה גיוון רב למדי, ואילו משרת האישה הייתה קרוב לוודאי זו של מזכירה או מורה. הנשים שיכלו להרשות לעצמן להישאר בבית ולטפל בילדים נחשבו לבנות מזל, שלא "נאלצו" לעבוד.

בכל דור קיימים אנשים שאינם תואמים את הנורמות התרבותיות. היו זוגות שעבדו יחד בשוויוניות. היו נשים שסיימו קולג', שברו את "תקרת הזכוכית" ונהיו מנהלות. אבל אפילו היום, מתוך כלל הפרופסורים בעולם האקדמי בישראל, שמונה אחוזים בלבד הן נשים.רבים סבורים שהשוויון כבר כאן. הם טועים בגדול.

רבים מאמינים שהשינוי צריך לקרות ראשית כל דרך חוקים ודרך שינוי בחברה. אבל משהו אחר קורה. על אף שהחברה יכולה לעשות הרבה כדי להקל על נשים לנהל קריירה ומשפחה גם יחד, הבעיה האמיתית כבר אינה נמצאת בעולם החיצוני. אושרו חוקים להגנת התקדמות האישה. הטרדה מינית אינה נסבלת עוד. משכורות שוויוניות מובטחות באמצעות החוק, אף שנשים עדיין מרוויחות פחות מגברים. הסיבה החלקית לכך היא שנשים נוטות לבחור משרות ברמה נמוכה יותר, שיאפשרו להן להיות בבית עם ילדיהן. לא ברור האם יש לנשים באמת ברירה. נשים הרוצות לגדל את ילדיהן ולא להתבסס על מטפלות, חייבות להתפשר על מסלול הקריירה שלהן.

אבל בעיה אמיתית וחמורה קיימת בין הגברים והנשים עצמם. כשאישה מתחילה לפלס את דרכה במסלול הקריירה, היא לא תמיד זוכה לתמיכה מבן זוגה. גברים אוהבים מאוד להתגאות בהישגי הקריירה הגבוהים של נשותיהם. הם יתרברבו על כך במסיבות, וישמחו כשהמשכורת שלה תקל עליהם ותעלה את רמת החיים של המשפחה. גברים אוהבים לחשוב שהם אוהבים אישה-דינמיט. בתשובה לשאלה האם היו רוצים בת זוג מפורסמת הם יענו שזה יהיה נפלא! הם אומרים גם שהיו שמחים להישאר בבית ולהיות עם הילדים. אז למה הם לא עושים את זה?

מפני שגברים באופן כלל שמחים בנשותיהם הקרייריסטיות ברמה המודעת. ברמה הלא מודעת אישה מצליחה גורמת לגבר לחוש מושפל, שכן הוא עדיין מאמין עמוק בפנים שהוא אמור להיות המפרנס העיקרי, או לפחות שעליו להצליח יותר מאשתו. אני תוהה מה ביל קלינטון מרגיש היום – האיש שהיה "הגבר", נמצא עתה הרבה מתחת להילארי. אם יישאל אני בטוחה שיאמר כמה הוא גאה. אז למה אני בטוחה שמתחת לכל זה הוא חש נחות, פחות ערך ובינוני? הביטחון שלי נובע משני מקורות – מחקרים על בני זוג בעלי קריירה כפולה וניסיוני האישי עם זוגות בטיפול.

גברים אוהבים להיראות שוויוניים, ונשים תמיד שמחות לשמוע דיבורים על שוויון, ולכן אם סתם נשאל גברים ונשים על הנושאים האלה, לא נקבל את התמונה כולה. גברים ונשים שמתבקשים למלא שאלון על אמונותיהם לגבי שוויון לנשים, יהיו שוויוניים לחלוטין – בגישותיהם ובאמונותיהם. אבל כשאותם זוגות עצמם מקבלים שאלונים שבודקים את רמת הסיפוק בחיי הנישואים, מי עושה מה וכמה בבית והשיתוף בקבלת ההחלטות, עולה תמונה שונה מאוד. אותם גברים עצמם, שמאמינים בשוויון, לא עושים אפילו חצי מהעבודה בבית ואינם משתפים את בנות זוגם בהחלטות, מה שיכול לשמש כמדד לכוח. לא הגבר הוא המגלה לנו זאת. האישה היא המגלה את הכול. ברור שנשים אינן מרוצות מהמצב בבית ומוחות על כך שהוא עושה פחות מהן ומחליט את כל ההחלטות החשובות לבדו. כששואלים גברים האם זה נראה להם הוגן, הם יענו שזה הוגן מאוד, וכמו כן הם מרוצים מהמצב יותר מגברים שכן חולקים באופן שוויוני יותר. גברים אינם מאושרים בנישואיהם כשנשותיהם דורשות מהם לחלוק עמן בשוויוניות את מטלות הבית או את קבלת ההחלטות. הם סבורים שזה לא הוגן. למה? כי גברים מאמינים באופן כלל שהעבודה שלהם חשובה יותר למשפחה מזו של נשותיהם. גברים מאמינים שהם צריכים לעבוד, אבל בנות זוגם בוחרות לעבוד. אלה שמתמודדים עם העובדה שנשותיהם חייבות לעבוד, מרגישים שהם "כישלון".

הבעיה האמיתית, אם כן, היא התחרות בין גברים ונשים. מחקרים מראים שכשאישה משתכרת יותר מבעלה, היא עושה בבית יותר מנשים שמשתכרות פחות! כאילו אותן נשים מנסות לפצות על חטאן – הבאת משכורת גבוהה, והן כאילו אומרות, על-ידי עבודות הבית הרבות – "אתה רואה, אני עדיין האישה.. ואתה "הגבר". התחרות בין בני זוג כמעט שאינה נידונה בפתיחות. היא מתבטאת בדרכים עדינות ועקיפות, כמו הערמת קשיים על האישה כשהיא צריכה לצאת לפגישות בערב ולהסתמך עליו, או כשעליה לצאת לחו"ל. היא באה לידי ביטוי כשגבר מסרב ללמוד לבשל, לנקות או להחליף חיתולים. כשהוא מסרב ללמוד לעשות כביסה או לדאוג לקניות. ניתן להבחין בתחרות כשגבר דוחף את אשתו להיות המנהלת בבית, והוא לוקח על עצמו את תפקיד "העוזר". כשאשתו הקרייריסטית מוחה על אי הצדק שבדבר, הוא יאמר כמובן שהוא עושה יותר מגברים אחרים. גברים נוטים להשוות את עצמם לגברים אחרים. נשים משוות את מה שהן עושות למה שבן זוגן עושה. כך שהוא דבק ברעיון שהוא בן זוג שוויוני, ואילו היא יודעת שבהשוואה אליה, הוא אינו שוויוני.

ניקח לדוגמה זוג טיפוסי; שניהם רופאים. שרון כבר בחרה לעצמה מסלול שיאפשר לה להיות בבית יותר. למרות שרצתה להתמחות כרופאה מנתחת, היא בחרה ברפואת ילדים בגלל השעות הנוחות יותר והזמן שיתאפשר לה להיות בבית. אבל היא אינטליגנטית ביותר ומוכשרת באופן בלתי רגיל. תוך כמה שנים קיבלה שרון הצעה להתמחות בכירורגיית ילדים, להישלח לחו"ל להכשרה ולהיות ראש מחלקה.

אהרון בחר להתמחות כרופא מנתח מלכתחילה והצליח מאוד. הוא עודד אותה לבחור בהתמחות שרצתה בה באמת, ואפילו התלווה אליה לחו"ל, וניצל את הזמן להשתלמות נוספת בעצמו. בערך באותו הזמן שבו קיבלה שרון את ההצעה לתפקיד ראש מחלקה, הוא קיבל על עצמו תפקיד דומה בבית חולים אחר.

לפתע הם מצאו את עצמם רבים כל הזמן, היה המון מתח ולחץ והם חדלו לקיים יחסי מין. היו להם שלושה ילדים קטנים, והחיים נהיו מורכבים מדי בשבילם. כך לפחות הם חשבו. כיוון שהם לא ראו בתחרות בעיה של ממש, הם ניסו כל מיני פתרונות טכניים. היה להם די כסף כדי לשכור מטפלת במשרה מלאה שגם תגור אתם. בנוסף, הייתה להם עוזרת שבאה פעמיים בשבוע, ולכל אחד מהם היה הורה שיכול לעזור הרבה. מבחינת המורכבות, זה היה כמו לנהל עסק היי-טק משוכלל. אבל זה היה אפשרי, ואפשר לשניהם להגשים את חלומותיהם המקצועיים. במסיבות אהרון נהנה מאוד לדבר על הישגיה של שרון, והוא באמת היה גאה בה. אבל למרות כל העזרה, הלכה מערכת היחסים שלהם והידרדרה. הם כמעט לא בילו זמן איכות זה עם זה, ורוב המגעים ביניהם היו בצורת פתקים הקשורים לאיסוף הילדים מחברים ותזכורות לקניית חומרי ניקוי.

אינטימיות הייתה מחוץ לתחום. האם הייתה זו בעיה של זמן? קל מאוד להאשים את חוסר הזמן בבעיות בנישואים. אבל זה לא היה באמת קשור לזמן. לשום זוג עם שלושה ילדים קטנים אין יותר מדי זמן פנוי. כולם צריכים לפנות זמן לבילוי משותף, לקבוע זמנים ליציאות משותפות, לצאת לסופי שבוע לבד, לטייל לבד ואפילו לקבוע זמנים ליחסי מין. זוגות שאינם שוכחים להזין את השותפות ביניהם, מגבירים את הרומנטיקה ומתקשרים היטב והרבה, לא רק מצליחים לעבור את השנים הקשות האלה, אלא גם ליהנות מהן. אבל שרון ואהרון ידעו את כל זה. הם נפגשו עם טובי המטפלים הזוגיים, וכולם אמרו את אותו הדבר; כיוון שבני הזוג האלה אהבו זה את זה, הייתה ביניהם התאמה מינית טובה, הם אהבו מאוד את ילדיהם ואת עבודותיהם, היו כל המטפלים מופתעים מכך שלא משנה מה העצות שקיבלו, הן מעולם לא מילאו אותן. היו להם הסברים נהדרים לחוסר ההיענות שלהם: עסוקים, עסוקים, עסוקים. אי אפשר היה להתווכח עם זה. שני אנשים שמנסים להשיג תואר פרופסור ועוסקים במחקרים חשובים ביותר, ובאותו הזמן מנהלים מחלקות ומטפלים במשפחתם; אכן, עסוקים מאוד. המטפלים הדואגים קנו את התירוצים שלהם, ולא ידעו מה לעשות. האם על שרון לוותר על חלק ממטרותיה הקרייריסטיות? אהרון רמז שאף אחד אינו אחראי על משק הבית שלהם, וששרון עדיין יכולה להיות שאפתנית ומצליחה גם אם תפחית מעט את עומס העבודה. זה הרתיח את שרון. כל השנים הם מדברים על שוויון, ופתאום היא אשמה בבעיות הנישואים שלהם? משהו לא הסתדר, והיא סירבה להיכנע.

האפשרות היחידה עבור שני אנשים קרייריסטים היא להעז לדבר בפתיחות על תחרותיות ועל השפעותיה עליהם. התחרותיות לא תיעלם אם ינסו להכניס אותה לארון או לטאטא אותה אל מתחת לשטיח. קשה לאנשים שמאמינים באמת בשוויוניות, שגאים זה בזה, לקבל את העובדה שהגבר עלול להיות מאוים מהתקדמותה המהירה של אשתו במסלול הקריירה. לכולנו קשה להבין שכיצורים אנושיים אנו יכולים להרגיש רגשות סותרים בעת ובעונה אחת. אנו אוהבים ושונאים את בני זוגנו, אנו רוצים להיות קרובים להורינו אבל מרגישים גם צורך בעצמאות. ובאותו אופן, שני אנשים שאפתנים יכולים להיות גאים זה בזה אבל הגבר יכול להרגיש מאוים מכך שאשתו תצליח יותר ממנו. לא האישה ולא הגבר מעוניינים שהגבר ירגיש מסורס. אבל האם הוא יכול לשמור על גבריותו אך ורק אם היא תאט את התקדמותה?

שיחה על תחרות ועל תפקידי נשים וגברים אינה דבר חד פעמי. זהו נושא מתמשך שיש לדון בו בפתיחות וללא בושה. אין שום דבר בלתי רגיל בלהיות תחרותי. אנשים הישגיים נוטים להיות תחרותיים מעל הממוצע. לכן לא מפתיע שהם מתחרים זה בזה. המסרים מעורבים וסותרים. אהרון עודד את שרון לנסות להשיג מענק ממשלתי למחקר שלה. אבל הוא לא שיתף פעולה כשהיה עליה לעבוד לילות שלמים כדי להגיש את ההצעה בזמן. לפתע הוא היה חייב לנסוע לחו"ל והיא נשארה לפתור את הבעיה. כאישה שאפתנית, שרון לא ויתרה בקלות. היא הביאה את הוריה לגור אתם לשבוע. אבל היא נותרה עם הכעס על אהרון ועם תחושה שהוא פשוט לא מבין. בטיפול היא הוציאה את כל הכעס. במקום להתקוטט על פרטים קטנים, היה ביניהם ריב אמיתי, שהעמיד בסימן שאלה את מערכת היחסים כולה. רק אז הבין אהרון, והתחיל לקחת אחריות לניהול שותפות שוויונית עם שרון.

צרו קשר עכשיו לקביעת פגישת ייעוץ! 03-5496003