להימנע מההימנעות

פרופסור קלייר רבין

תרגום: ורד איל-סלדינגר

 

אנו באים לעולם כתינוקות חסרי אונים. אבל אפילו הרך הנולד מצויד במערכת הגנה אנושית ראשונית העוזרת לו להתמודד עם גירויים לא נעימים. תינוק בן שלושה חודשים, למשל; הוא אינו יכול ללכת או לדבר, אך ברשותו היכולת לעצום את עיניו, או להרחיק את ראשו מצליל בלתי נעים. מה שאומר שאנחנו מתוכנתים משלב מוקדם מאוד להתרחק מקולות, מראות או תנועות שאינם נעימים לנו ומכל דבר המפר את שיווי המשקל שלנו. עצם הישרדותנו הביולוגית מבוססת על היכולת המולדת להימנע ממה שאינו נעים לנו. אנו נמנעים אינסטינקטיבית ממה שגורם לנו אי נוחות.

ההימנעות ממה שאינו נעים לנו מפחיתה את אי הנוחות. הימנעות פועלת היטב כדי להקל עלינו את המתח, ומחזירה אותנו לתחום הנוחות שלנו. ללא היכולת להימנע ממה שאיננו אוהבים, יכריעו אותנו פעמים רבות הקולות, המראות, הריחות, הרגשות הקשים לנו. אבל ההגנה הבסיסית הזאת היא גם הגורמת לנו סבל רב. אנו עושים שימוש מופרז בהימנעות ומשתמשים בה כשעלינו להתמודד ולא להתרחק. ההימנעות גורמת לנו להרגיש רגועים, על חשבון פתרון בעיות.

דוגמה טובה היא נסיונם של זוגות להימנע מעימות. על מנת לשמור על "מצב טוב" ביניהם, יתרחקו בני הזוג זה מזה כאשר משהו מרגיז או מפריע ביניהם. טליה ודני, למשל, הם זוג בשנות השלושים שלהם. הם אוהבים זה את זה ובאופן כללי נהנים זה מחברתו של זה. אבל כל אחד מהם מגיב בצורה שלילית כלפי השני מדי פעם. טליה שונאת שדני מתרגז ועצבני. דני שונא שלוקח לטליה יותר מדי זמן (לדעתו) להתארגן כשהם יוצאים. לאף אחד מהם אין מושג מה לעשות כשהשני מרגיז אותו. בגלל אהבתם זה לזה הם משתדלים להישאר "נחמדים". תגובת ההימנעות המולדת שלהם נחלצת לעזרתם: היא תמיד זמינה, שכן זוהי התגובה האוטומטית הבסיסית ביותר שלנו. טליה נוטה להתעלם מדני, ללכת לחדר אחר, או לדבר עם חברה בכל פעם שהוא נעשה "בלתי נסבל" בעיניה. דני צופה בטלוויזיה או משתמש במחשב כשטליה מתארגנת לצאת, כי הוא יודע שאם ינסה לדבר אתה, יתחיל להאיץ בה, והיא תתרגז, וגם הוא.

באופן כללי, יכולתנו להימנע מאינטראקציות לא נעימות ומרגיזות משרתת אותנו נאמנה. אין טעם להגיב בחיי היומיום לכל דבר קטן שאיננו אוהבים. שמירה על איזון נוח היא חלק מדרכנו להסתדר זה עם זה.

מתי ההימנעות נעשית בעייתית? הימנעות עלולה להפוך בקלות להתמכרות. אנו יכולים להתמכר כמעט לכל דבר שעוזר לנו להימנע מאינטראקציות ומארועים מעצבנים. דוגמה טובה למשל, היא התמכרות לחדר כושר. אנו יכולים להשתמש באימון כדי להירגע אחרי יום קשה. כיוון שזה עובד, ייתכן שנמצא את עצמנו מתאמנים יותר ויותר. אנו מגלים שכשאנו עסוקים באימון, אנו מפחיתים את מגענו עם בן או בת זוג מעצבנים. אנחנו לא צריכים לריב עם הילדים על סידור החדרים ועל אכילה נכונה, או על לחזור הביתה בזמן.

אם אנו משתמשים בפעילויות חיוביות (כמו אימון גופני, יצירתיות, נתינה לזולת) כדי להימנע מבעיותינו, לא בהכרח נוביל את עצמנו לבעיות כמו במקרה שבו אנו משתמשים בפעילויות שליליות. עישון, סמים, הימור כפייתי, התמכרות למחשב, והתנהגויות רבות אחרות, הן בעיתיות כשהשימוש בהן מופרז. נוצר מעגל שבו הימנעות מובילה לפעולות הימנעותיות, מה שגורם למעשה לבעיה המקורית להיות בעיתית עוד יותר, ואז אנו מתמכרים עוד יותר. לדוגמה, תארו לעצמכם שדני משתמש במחשב כדי לנחם את עצמו כשטליה מתעכבת ולוקח לה יותר מדי זמן להיות מוכנה לצאת. העובדה שהמחשב עוזר לו להירגע מובילה לכך שישתמש בו יותר ויותר. הוא מתמכר לפייסבוק, ובסופו של דבר לכתיבת מכתבי אהבה וגם לפורנוגרפיה. מה שחשוב לזכור הוא שבמקור דני התעצבן על האיחור של טליה בהתארגנות. אבל בסופו של דבר התמכרויות נוטות לחזק את עצמן. השימוש המופרז של דני במחשב מתגלה כמחזק את עצמו. כלומר, הוא נכנס למעגל שמתחזק את עצמו. מה שקורה בעצם הוא שעל ידי ההימנעות מהאינטראקציות הלא נעימות עם אשתו, דני יוצר בעיה חדשה. כשהוא לא משתמש במחשב הוא מתחיל להרגיש עצבני ומרוגז, וחסר לו הריגוש של יצירת הקשר עם זרים. וכך נוצרת אי נעימות חדשה, הדורשת הימנעות נוספת. התנהגויות הימנעותיות מובילות להתמכרויות ולהימנעויות נוספות.

אחד התחומים הרגישים ביותר להתנהגויות הימנעותיות הוא המיניות שבין בני זוג. מיניות היא מערכת עדינה של רגשות והתנהגויות. מיניות דורשת מאמץ - להושיט יד לאדם האחר ולקוות שלא נידחה, ניפגע או נרגיש כישלון. כשאנשים מאוהבים בתחילת הקשר הם מגינים זה על זה מהחוויות הלא נעימות האלה. יכולתה של מערכת היחסים להתקיים תלויה לחלוטין בהתגברות על החוויות הלא נעימות הפוטנציאליות בחיי המין. לכן אנשים עוזרים זה לזה להימנע מאי נעימות ביחסי מין. הם יקיימו יחסים גם אם הם עייפים או כועסים על משהו אחר. הם מנסים ליצור ביטחון זה לזה; הם מנסים לגרום זה לזה להרגיש רצויים ומוצלחים. אנשים לא יעבירו ביקורת על בני זוגם גם אם יש מקום לשיפור בביצועים המיניים. הם משתדלים נואשות שלא לפגוע זה בזה ונזהרים מאוד זה ברגשותיו של זה.

לרוב בני האדם אין ניסיון בפתיחות וכנות בחיי המין. קשה לרובנו לבקש מבני זוגנו את מה שאנחנו רוצים. אנו מקווים שהם יבינו בעצמם. ננסה אולי להזיז להם את הידים או את השפתיים, ואם הם "לא קולטים", נרגיש לא בנוח אבל לא נדבר על זה. המערכת המינית רגישה נורא לפגיעה ולאי נעימות. כולנו משקיעים את האגו במיניות שלנו. אנו רוצים להרגיש שאנו מושכים ונחשקים, ודואגים בקלות אם בני זוגנו אינם מראים התלהבות מספקת. נימנע מעימות במין על מנת לשמור על זרימת המערכת. כשהיא אינה זורמת, יש סיכוי שלא נהיה מסוגלים לדבר על כך. אנשים מתחילים להימנע מיחסי מין כדי שלא לחוות את אי הנעימות שבמפגש הבלתי מספק. המפגש המיני הוא אחד הרגישים והמסתוריים ביותר. איננו יכולים לשלוט ברגשותינו. אנחנו רוצים "להידלק", אבל מוצאים את עצמנו "מכובים", מבלי לדעת מה לעשות בעניין. הימנעות ממין נעשית קלה הרבה יותר מאשר קיום יחסי מין בלתי מספקים. למעשה, הימנעות ממין נעשית במשך הזמן קלה יותר מקיום יחסי מין בכלל. כשזוג חי יחד יותר  מעשר שנים, המיניות הופכת למאמץ במקרה הטוב. יש ילדים, עייפות מהעבודה, ובעיות בתחומים אחרים המפריעות למיניות שלנו. במקרה הטוב ביותר, אנו צריכים לעשות מאמץ כדי לשמור על חיי המין שלנו חיים וקיימים. נעשה קל הרבה יותר להימנע מהם.

רן ואיריס הם בני זוג שפנו לטיפול כשהיו בתחילת שנות החמישים שלהם. הם ידעו שנישואיהם בסכנה  אמיתית. ילדיהם עזבו את את הבית ולא היו להם נכדים. כך מצאו את עצמם לבדם זה עם זה. כמו זוגות רבים, הם התרחקו זה מזה במשך הזמן, וגילו שהם מקיימים יחסי מין רק פעם בכמה חודשים. הם ניסו לדבר על כך, אבל זה רק גרם להם להרגיש לא נוח, כי אף אחד מהם לא באמת הבין מה קורה. בסך הכול היו קשורים מאוד זה לזה ולא רצו לשכב עם אנשים אחרים. אבל מצד שני, לשניהם חסרה האינטימיות, ולא היה להם מושג לאן היא נעלמה.

חוסר מיניות היא בעיה נפוצה מאד בקרב זוגות הנשואים מעל עשר שנים.

הימנעות היא האשמה  בדבר. יש כל כך הרבה סיבות לא לקיים יחסי מין. בנוסף לכל הפעילויות המתחרות (אחריות כלפי אחרים, עבודה, תחביבים), חיי מין עלולים בקלות להפוך לשגרתיים ובלתי מרגשים. אם בני זוג נמנעים ממין כדי להתרחק מאי הנעימות שבהתמודדות עם בעיות, הם פשוט יגלו שהם עושים אהבה פחות ופחות. מבלי להבין זאת באמת, הם עוברים להתרחקות, שהיא בבסיסה צורה של הימנעות. הבעיה העיקרית היא, שככל שהם נמנעים ממין, כך הוא נעשה קשה יותר  ויותר, מה שמזמין הימנעות נוספת ועוד פחות יחסי מין. קל יותר להימנע מאשר לא להימנע. כל מצב או מקרה טריוויאלי הופך לתירוץ שלא לקיים יחסי מין. מין נעשה עבודה קשה, ופעמים רבות אנו פשוט רוצים  להימנע מהמאמץ.

אנחנו לאו דווקא עצלנים, אף שיכול להיות שכן. אבל זה יותר מעצלנות; זהו הפיתוי שבהתנהגות הנמנעת. עלינו לקבל את העובדה שתמיד יהיה קל יותר להימנע מבעיה מאשר להתמודד אתה. האירוניה היא שזוגות שבאמת אכפת להם זה מזה רואים בהימנעות את הדרך הקלה ביותר שלא לפגוע זה בזה. אנשים שאכפת להם מתנהגים ביתר עדינות זה עם זה, זהירים יותר, ופעמים רבות אינם ישרים זה עם זה. הם עלולים להיות אומללים הרבה יותר משהם מוכנים להודות.

מדהים כמה זוגות באים לטיפול מתוך ידיעה שמערכות היחסים שלהם נמצאות בסכנה, מבלי לדבר בפתיחות על היעדר המיניות ביניהם. הם ממשיכים להימנע מהנושא גם בטיפול. דרושה רגישות וכנות מצד המטפל או המטפלת, כדי לבחון את הבעיה שנמנעו ממנו במשך זמן כה רב. הבעיה עם הימנעות היא שהיא השותף השקט במערכת היחסים. גם בלי לנהל רומנים, בני הזוג בוגדים זה בזה על יד ההימנעות זה מזה. הכוונה החיובית שלא לפגוע זה בזה פוגעת בסופו של דבר הרבה יותר מאשר לו היו כנים זה עם זה. וככל שזוגות משתמשים בהימנעות זמן רב יותר, נהיה להם קשה יותר להתנהג אחרת.

איך אפשר לאתר ולהבחין שהם נחטפו בידי התנהגויות הימנעותיות? קשה לעשות זאת, כי כשאנו נמנעים מבעיות אנו משתמשים בדרך כלל בפעילויות שאנחנו נהנים מהן. המחשב, לדוגמה, הוא פעילות כיפית ואובססיבית קשה אך מספקת. כך אנו יכולים להימנע מדברים מבלי להרגיש דבר ממה שאנו נמנעים ממנו. איננו יכולים לסמוך על רגשותינו כדי לדעת מה קורה. איך נעשה ספירת מלאי ונתמודד עם ההתנהגויות ההימנעותיות שלנו?

עלינו להשתמש בראש כדי לעשות זאת. כיוון שרגשותינו הושתקו בצורה אפקטיבית על ידי ההתנהגויות ההימנעותיות. עלינו לחשוב איך מערכות יחסים טובות נראות. הן כוללות קרבה, אינטימיות ומיניות. הן כוללות כנות והתמודדות עם בעיות. הן כוללות לפעמים עימותים וכעס. הן כוללות לפעמים רגשות דחיה. הנוחות שלנו היא  למעשה הרמז הטוב ביותר לכך שאנו משתמשים בהימנעות. במערכות יחסים טובות אנשים לוקחים את הסיכון שיפגעו או יידחו. בסופו של דבר יחוו כעס או תרעומת. הם גם יתמודדו עם הרגשות האלה ישירות. הם ידברו עליהם, יתווכחו עליהם וימצאו פתרונות שוב ושוב. הרעיון הוא שאין איזון מוחלט במערכות יחסים. אנו מוצאים את התחום הנוח שלנו, ואז מאתגרים אותו כל פעם מחדש.

אם נעמיד למבחן את הרוגע והנוחות שלנו, נגלה שפעמים רבות אנו קונים את הרגשות האלה על ידי שימוש בהימנעות, ואם נהיה כנים עם עצמנו ניאלץ להודות שאנו נמנעים מהבעיות האמיתיות. תמיד קל יותר להימנע מבעיות מאשר להתמודד אתן. אם נקבל את עובדת החיים הזאת נבחין מה אנחנו עושים, ונאתגר את עצמנו להיכנס שוב ושוב לתחום הפחות נוח על ידי כנות עם בני זוגנו. נחפש את הבעיות ולא נחשוש לדבר עליהן. יהיה לנו חשוב יותר שמערכת היחסים תהיה כנה מאשר נינוחה. כשכנות נעשית להרגל היא נעשית גם פחות קשה, ובאופן פרדוקסאלי אנו מצליחים למצוא נוחות ונינוחות המתבססות על קשר אמיתי במקום קשר מזויף. 

ומילת עצה לסיום. פעמים רבות הימנעות עוזרת לנו להתמודד עם פחדים. בחיי המין הפחד עלול להיות שאיננו מושכים מספיק, שאיננו מאהבים טובים, שאנו זקנים מדי או שמנים מדי, לא נחשקים, וכו' וכו'. הפחדים האלה יורדים למחתרת כשאנו משתמשים בהימנעות. איננו מרגישים את הפחד, כי אנו עסוקים מדי בהימנעות ובעשייה של משהו שאנחנו אוהבים לעשות. כשאנו מחליטים להתמודד עם פחדינו ועם הבעיות שלנו, הם יחמירו לפני שישתפרו. השימוש בהימנעות לאורך זמן גורם לנו לפתח סוג של פוביה סביב הבעיות האמיתיות. איננו נוגעים בפוביה כשאנו משתמשים בהימנעות. כשאנו מפסיקים להימנע אנו מתחילים להרגיש את הפחדים שהיו שם כל הזמן. כמו כן, ההימנעות מן הפחדים אפשרה להם לגדול באופן לא מודע. הם קשורים באופן לא מודע לפחדים אחרים ולחוסר הכבוד העצמי שלנו ולאי האמונה שלנו בעצמנו. לעמוד מול כל זה הוא תהליך לא קל, בייחוד אם ההימנעות היתה צורת ההתמודדות ברוב התחומים. צפו לכך שהפחדים ייצאו בעוצמה ויערערו אתכם. יתכן שתצטרכו לפנות לעזרה כדי להישאר עם הפחדים ולא לקחת כדור הרגעה או למצוא התנהגות הימנעותית אחרת. אפילו גירושים יכולים להיות התנהגות הימנעותית בקנה מידה גדול. שווה לבדוק את ההתנהגות הזאת לפני שנכנעים לה. 

צרו קשר עכשיו לקביעת פגישת ייעוץ! 03-5496003