תרגום: ורד איל-סלדינגר
התקשורת בין בני זוג במערכת יחסים אינטימית היא מורכבת בצורה מדהימה, והינה משימה ברבדים רבים. תמיד קיימת האפשרות של פרשנות לא נכונה ואי הבנות, בגלל היכולת האנושית לקרוא בין השורות. נראה שהתקדמות האבולוציה אפשרה לנו לתקשר מהר יותר ובפחות אמצעי תקשורת. אם עלינו להביע את רגשותיו, אנו יכולים לעשות זאת במינימום מילים ולהיות מובנים. כלומר, למן הרגע שבו היכולת לקרוא בין השורות נעשתה מועילה לתפקוד. אנשים העובדים יחד במשך שנים רבות זקוקים למילה אחת בלבד כדי להבין את כל הסיפור. האפשרות להימנע מתיאור שלם של סיטואציה ולהסתפק בשיחה מקוצרת היא יעילה ומועילה. אך היא מסוכנת במערכות יחסים אינטימיות, שבהן, מאחורי הקלעים, מצטברים רגשות.
בתחילתו של קשר, כשאנו מאוהבים נואשות, אנו אוטומטית קוראים "אהבה" בין השורות, ומגיבים לפרשנות הזאת. "אני עובד עד שעה מאוחרת הערב" בתקופת ירח הדבש, יפיק מן הצד השני קרוב לוודאי את התגובה "אוי, מסכן שלי, אתה באמת חייב? אני מתגעגעת אליך כשאתה לא פה". הפרשנות מצדו של בן הזוג השומע את האמירה היא ודאי "אתה לא באמת רוצה לעבוד עד מאוחר, אבל אתה פשוט חייב.. שנינו מעדיפים להיות יחד".
בכל מערכת יחסים הנמשכת מעל כמה חודשים ישנה הצטברות של עוינות וכעסים. זהו דבר נורמלי, ויש להתמודד אתו מוקדם ככל האפשר. אם בן זוגך מבולגן ואת מסודרת, בת זוגך דיקנית ואתה נוטה לאחר, בן זוגך אוהב בקרים ונרדם ב-9 בערב, ואילו את מתעוררת לחיים רק בשעה הזאת... וכו' וכו'.. אתם רואים שבכל מערכת יחסים, הבדלים טבעיים מובילים לחיכוכים. לאחר שלב ירח הדבש עלינו לדעת להתפשר ולפתור בעיות, גם אם אנחנו מתעצבנים. לרבים חסרות המיומנויות האלה והם מתנתקים או מתפוצצים. שתי הדרכים מובילות לכאב ולכעס מודחק.
רוב בני האדם אינם יודעים שניתן לשוחח ברבדים שונים. אני יכולה לומר לבעלי שאעבוד עד שעה מאוחרת, ואצלו קיימים אולי כעס מודחק ותרעומת בגלל איזשהו חלק אחר בחיינו. לכן הוא עלול לפרש את המשפט שלי כפקודה לא הוגנת לעשות את כל מה שנשאר לעשות בבית, או כביטוי של שעמום ממנו. הפוטנציאל לאי הבנות הוא אינסופי, ואילו הבנה אמיתית (ברובד הרגשי והתפקודי) מוגבלת הרבה יותר. עלינו לשאול מה בני זוגנו מרגישים וכן לומר מה אנו מרגישים. שיחה טובה הכוללת את מכלול רבדי המשמעות כדבר טבעי תישמע למשל כך:
אני: אני עובדת עד מאוחר היום.
הוא: את מתכוונת שאת רוצה שאני אשאר בבית עם הילדים?
אני: לא, רק רציתי שתדע. ביקשתי מחברה להביא אותם אליה. זה בסדר?
הוא: אז את רומזת שאת לא סומכת עלי שאני יכול להיות אתם לבד?
אני: לא, בכלל לא.. אני רוצה שיהיה לך קצת זמן חופשי לבדך, להירגע, ערב לעצמך.
הוא: תודה!
